ראובן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כספית בתביעות קטנות כנגד הנתבעת 2 – המבטחת של התובע.

2.בכתב התביעה עותר התובע, כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 12,000 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 13/8/09 אירעה תאונה בה היו מעורב רכבו הפרטי של התובע בו נהגה רעייתו, אשר היה מבוטח ביום התאונה אצל הנתבעת. התאונה היתה תאונה עצמית ורכבו של התובע הושבת לחלוטין.

4.התובע פנה לסוכנה של הנתבעת וביקש לקבל 80,000 ₪, מחיר הרכב במחירון לוי יצחק. הנתבעת ניכתה 20,570 ₪ כיוון שהרכב במקור היה רכב ליסינג, כן הורידה 1% משווי הרכב בשל היותו יד שניה, 4% בשל תאונה קודמת שלא היתה בידיעת התובע וכן 3.5% בגין שימוש של 38 חודשים שנעשה ברכב.

התובע מתקומם כנגד כ"א מההורדות האמורות.

5.הנתבעת החתימה את התובע על כתב ויתור שבו הוא מתחייב שלא לדרוש בעתיד מאומה בגין הרכב.

אין חולק כי כנגד החתימה על כתב הויתור, שילמה לו הנתבעת סך של 59,930 ₪.

התובע עותר בכתב תביעתו לחייב את הנתבעת בסך 12,000 ₪, קרי הוא נכון לוותר על 8,570 ₪, מתוך ההפרש בסך 20,570 ₪.

התובע הסביר כי לא תבע את כל הסכום שניכתה ממנה הנתבעת, כיוון שקנה את הרכב בהנחה.

6.הנתבעת טוענת כי הגישה לתובע את חוות דעת השמאי מטעמה, המפרטת על בסיס הנוהג הקיים והמעוגן במחירון של לוי יצחק

כיוון שכך לא ברורה לה הגשת התביעה כנגדה. היא פעלה בדיוק עפ"י הנוהג המקובל בענף ואין לבוא עמה בחשבון.

ב"כ הנתבעת מוסיף וטוען כי אין ברשותו של התובע כל מידע לסתור נתוני הנתבעת ולכן דין התביעה להידחות.

7.התובע הודה בסופו של דיון כי לו היה מקבל תשובות מהנתבעת, תשובות שיניחו את דעתו, כל ההליך היה נמנע.

8.במחלוקת שבין הצדדים יש לדעתי לקבל את עמדתה של הנתבעת.

התובע מודה בסופו של יום, כי אין לו כל מידע שיכול לסתור את המידע המונח על שולחני ואשר פורט כראוי ע"י הנתבעת.

העובדה כי דרך חישובה של הנתבעת לא נראתה לתובע, ואולי גם אינה מקובלת עליו כיום, היא לכשעצמה לא מקימה עילת תביעה כנגד הנתבעת.

התובע, לא זו בלבד שחתם לנתבעת על כתב ויתור קודם, שזו שילמה לו את הסכום הנראה לה כנכון וכראוי עפ"י הנסיבות, התובע לא עשה מאמץ קל שבקלים לתמוך גרסתו בראיה פוזיטיבית ובעיקר בלתי תלויה בו, ע"מ להוכיח את תביעתו.

סוף דבר

דין התביעה להידחות, ונוכח הנסיבות אינני עושה צו להוצאות כך שכל צד יישא בהוצאותיו.